יום שני, 4 בנובמבר 2013

היזהרו בדבריכם: הרשתות החברתיות ככלי להסתה


כולנו אוהבים לכתוב סטטוסים וציוצים ברשתות החברתיות, אך היכן עובר הגבול הדק שבין הבעת דעה להסתה? בעקבות הדיון סביב הסטטוסים ברשת, בנוגע למותו של הרב עובדיה יוסף, החלטנו לבדוק מהי לשון הרע ומתי בדיוק ניתן להאשים מישהו בהסתה ברשת. עו"ד לירון טאו מסבירה את הסוגיה המורכבת

יריב פלג | mako | פורסם 24/10/13 13:50
איש ללא פנים מקליד על מחשב
הסתה בחסות האנונימיות של הרשת
צילום׃  אימג'בנק / Thinkstock
מהפכת האינטרנט הפכה את כולנו ל"מביעי דעה", אשר מעבירים מסרים לתפוצה רחבה ובאופן מידי. רובנו מצייצים, מעלים פוסטים ומטקבקים, כאשר המסרים מגיעים כיום במהירות ובתוספת אמצעים ויזואליים, כי תמונה שווה אלף מילים. בעידן שכזה, הזכות לחופש הביטוי, הנכללת בגבולות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מ- 1992, מגיעה לשיא המימוש. עם זאת, על אף מעמדה החזק והמושרש של הזכות לחופש הביטוי, לא כל מה אנו כותבים בחשבון הפייסבוק הפרטי שלנו או מצייצים בטוויטר עשוי להיתפס ככשר ולגיטימי.
לעיתים, מסרים מילוליים וויזואליים עלולים להיתפס כפגיעה אסורה, לפי חוק לשון הרע ובמקרים קיצוניים יותר אף כהסתה. האחריות לעברות הללו עלולה ליפול על מי שרק צייץ, או פרסם סטטוס בעמוד האישי שלו. עורכת הדין לירון טאו, מומחית במשפט וטכנולוגיה, המייעצת במתחם פרקליטי IL, מסבירה את ההבדלים בין פוסט תמים, ללשון הרע והסתה וכיצד יש לזהות ולהיזהר מהן.

סטטוס בפייסבוק יכול להיחשב כ"לשון הרע" או הסתה

מה היא למעשה לשון הרע? על פי החוק, כל דבר שפרסומו ברבים עלול, בין היתר, להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, ללעג ואף לפגוע בעיסוקו, מוצאו ונטייתו המינית מהווה לשון הרע. כל "פוסט" בחשבון הפייסבוק שלנו, שיש בו תוכן של לעג, השפלה או דברי שנאה כלפי אדם אחר, עשוי להוות עוולה אזרחית, על פי חוק איסור לשון הרע. במקרים מסוימים הוא אף עשוי להוות עבירה פלילית.
הסלבס מספידים את עובדיה יוסף
מותו של הרב עובדיה כמקרה מבחן של הסתה ברשת
צילום׃  instagram
לשון הרע לא חלה רק על דברים שנאמרים או נכתבים נגד האדם הפשוט, אלא גם נגד קבוצות אנשים ותאגידים. אם ניקח את הרב עובדיה יוסף ז"ל כדוגמא, גם אם אמרנו את דעתנו וזו נחשבת כהסתה, דין הדברים הינו כדין לשון הרע כנגד אדם חי. במקרה כזה ניתן יהיה להגיש כתב אישום נגד המפרסם, אך רק אם משפחתו של הרב תבקש להגיש. מטרת חוק איסור לשון הרע היא למנוע מצב בו אדם אחד עלול להוביל אדם אחר, או קבוצה שלמה, לנהוג, בין היתר, בגזענות, אפליה, אלימות או טרור.
"הסתה הינה עבירה פלילית", מסבירה עו"ד לירון טאו. "חוק העונשין קובע במפורש מתי ייחשבו הדברים הנאמרים כהסתה לגזענות כלפי ציבור או חלקים באוכלוסייה. על פי החוק, כל פרסום של דבר מה, במטרה להסית לרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה עוינות, אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור, או חלקים של האוכלוסייה, יהווה לשון הרע. דגש יינתן כאשר כל זה נעשה בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני החוק ניתן לתבוע על לשון הרע או הסתה".

העונש על הסתה הינו עד חמש שנות מאסר

- פרסומת -
על פי החוק יש להוכיח כי כוונת המפרסם הייתה להסית, אם אכן יתברר שכך, העונש הקבוע בחוק הינו עד חמש שנות מאסר. העונש יינתן גם במקרה ובסופו של דבר לא הביאה פעולתו של הנאשם לכדי הסתה וגם במידה והיה אמת בפרסום או לא. כמו כן גם הסתה לאלימות וטרור נחשבות לעבירות הסתה, על פי חוק העונשין. אדם המפרסם קריאה לפעולה אלימה, לטרור או לחלופין אם הוא מהלל, מעודד או משבח מעשי אלימות וטרור, הוא עלול להיות מואשם בהסתה. העונש יקבע על פי תוכנו של הפרסום והנסיבות בו פורסם והאם יש אפשרות ממשית שדבריו יביאו לעשיית מעשי אלימות וטרור נוספים.
מטבע הדברים, קיים מתח מתמיד בין שני הצדדים. מחד, חופש הביטוי, הטומן בחובו את הרצון להביע עמדה, דעה, כתיבת ביקורת וטענות. מאידך, עומדת זכותו של אדם לשם טוב, מניעת פעולות הסתה, שעשויות לפגוע בחלקים מן האוכלוסייה וחתירה תחת אושיות המשטר.
עו"ד לירון טאו
"אל לנו כחברה לתת יד לכל המסיתים". עו"ד לירון טאו
עו"ד לירון טאו מציינת כי ישנו היבט נוסף ומעניין בהקשר זה: הגולש האנונימי. פעמים רבות אותו מפרסם לא חושף את זהותו ובכך מייצר קושי על מנת לנסות ולהרים את מסך האנונימיות ולגלות את זהותו. בתי המשפט התחבטו בשאלה שעיקרה הוא המתח המתמיד בין חופש הביטוי וזכות הגולש לפרטיות, לבין העוולות והעבירות הנגרמות כתוצאה מפועלם של הגולשים. בעקבות מתח זה התחבט בית המשפט בשנים האחרונות, בנוגע לפסיקה הנכונה, לגבי תביעות שהוגשו כנגד ספקיות האינטרנט, במטרה לחשוף פרטים אודות הגולש האנונימי (שם מלא ופרטים מזהים, באמצעות קבלת כתובת IP). הועלו מספר גישות וטענות, אולם בסופו של דבר התקבלה קביעה על ידי בית המשפט העליון, בדעת רוב. בית המשפט טוען כי מאחר ואין בדין הישראלי מענה ומסגרת דיונית, לפיה ניתן לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את זהות הגולש האנונימי, יש להסדיר את הסוגיה המשפטית הזו באמצעות חקיקה. נכון להיום החוק עדיין לא מוסדר לחלוטין.

"כשם שאנו לא עולים על במה או על שולחן בבית הקפה השכונתי וצועקים בריש גלי כל מה שאנו חושבים ללא מחסומים, אל לנו כחברה לתת יד בידי כל יוצרי העוולות והמסיתים. אסור לאפשר להם להתבטא באופן הפוגע בשם הטוב של בני אדם, או בצורה המסיתה לגזענות, לאלימות או לטרור, ולהתכסות תחת מגן האנונימיות של האינטרנט", מסכמת עורכת הדין לירון טאו.
עו"ד לירון טאו מומחית במשפט וטכנולוגי ומנהלת פורום מסחר אלקטרוני ואינטרנט במתחם פרקליטי IL
-->

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...